פוסט של ערב קריר

שמונה וחצי בערב. שלושת הגברים שלי הלכו לישון.
מרגישה עצמאית וגאה. יצאתי החוצה עם הכלבה לשתי דקות של Restart וגיליתי שנהיה ממש קר פתאום.

חזרתי הביתה, עברתי בין המיטות –
מעל אייל, שממש מסרב להתכסות בשמיכה, פרסתי שמיכה ענקית שאולי הוא לא יצליח להוריד מעליו ברבע השעה הקרובה.
את אביתר הקטן, שישן בעריסה כיסיתי בפוך הקטן שהיה עד לא כל כך מזמן של אחיו הגדול.
ואת אבא שלהם, שנשפך מוקדם היום, כיסיתי עדיין בציפה דקה ומעליה שמיכת צמר כי עדיין לא התארגנו על שמיכות החורף.

חוזרת למחשב לעבוד. לקרוא. לכתוב. להתנתק.
אז אני מתיישבת לכתוב פוסט (חופשת הלידה שלי, אז יש זמן להשקיע בעצמי…)

היום שלי מורכב מכל כך הרבה משמרות שזה מדהים אותי כל פעם מחדש. היום מורכב מצבעים שונים, גוונים של עצמי – קולות ופרצופים, התנהגויות ושפת גוף. אפילו תלבושות אני נאלצת להחליף כל הזמן (בכל זאת תינוק יונק = פליטה מכוערת על החולצה לפחות פעמיים ביום)…

להיות עם הבנים ביחד ולחוד זה שונה,
לצאת לפגישות ולעבוד מהמשרד זה שונה,
לשבת לארוחת ערב עם הגבר שלי או לארוחת צהריים עם העובדים במשרד.
בין לבין שיחות חולין עם אמהות אחרות ועם האמא שלי….

שוב עולה לבדוק את התינוקי. חוזרת למחשב.
אני מרגישה בכל האיברים שלי כמה טוב לי להיות אמא.
ככל שהדקות חולפות אני יותר ויותר נכנסת לעבודה ונזכרת שיש לי אהבה נוספת – העבודה שלי.

במובן מסוים שיווק באינטרנט מזכיר לי את החיים שלי עכשיו. כדי להשאר רגועה ומאושרת אני מרגישה שנדרשת ממני הרבה יצירתיות, גמישות מחשבתית ורגישות.

• יצירתיות בלהבין את אייל כשהוא אומר PA ורוצה את סבתא ואומר FA שמשהו נפל ושוב PA כשהוא רוצה תפוח ושוב FA כי הוא רוצה אבטיח (ולא מעניין אותו שנסתיימה העונה לפני יותר מחודש…)
• גמישות מחשבתית לתפעול של שני תינוקות תוך שמירה על העסק והמוניטין מבלי לשכוח שאני גם בת זוג לגבר מדהים.
• ורגישות לכל הסובבים אותי.  בזה אני מודה שאני נכשלת לא מעט.
  מתוך הלחץ אני עונה למיילים בצורה קצרה ועניינית, שולחת SMSים לא ברורים ומסננת טלפונים כי עסוקה עם הילדים. כל לילה מתחרטת שלא אמרתי מספיק תודה, בבקשה ו… סליחה.

אז מה הקשר לשיווק באינטרנט? חח.. הכל!

• יצירתיות בבחירת המילים והמסרים
• גמישות מחשבתית בשוני שבין לקוחות ומוצרים ובחירה של אפיקים שונים (כל מקרה לגופו)
• רגישות – תמיד צריך לחשוב על צרכנים אחרים – מה יחשבו איך ירגישו איך יגיבו והאם….

עכשיו כבר העפעפיים כבדים והגוף שלי כבר אומר לי להפסיק. אז עד ה"פוסט" הבא בחיים שלי (בטח עניין של כמה שעות עד שמישהו יעיר אותי) – אני נכנסת לישון. לילה טוב לכוללם…