אנחנו זקוקים לחיזוקים.
כיף לנו כשאומרים לנו- "ממ.. איזה טעים!" – על משהו שהכנו לאכול.
או.. "עבודה מצויינת, סחטיין!" – על משהו שהצלחנו בעבודה.
ואפילו- "וואוו הבית מרגיש נעים" – אחרי שניקינו וסידרנו.
אנחנו נהנים לשמוע חיזוקים ומחמאות..
חזרתי עכשיו מחבר שעולמו התהפך עליו לפני חודש, כשזוגתו נפטרה.
היא השאירה צוואה ומכתב. ממש עכשיו זכיתי להיות נוכחת ברגע המרגש- כאשר הוקרא המכתב בפניו.
האישה הזו, שחייתה איתו 30 שנה שכחה דבר אחד- לחזק.
אבל במכתב שהותירה אחריה- היא חיזקה אותו, העריכה אותו והודתה לו, אולי בפעם הראשונה בחיים, אבל במותה, כמה חבל.
אסור לנו לשכוח לחיות הרגע- לחזק ולהתחזק.
לפרגן לבני הזוג, לחברים, למשפחה, לעצמנו (!)
כולנו זקוקים לחיזוקים. ויותר מאיתנו – הקטנטנים זקוקים לחיזוקים האלו.
כבר שעה מאז שחזרתי הבית ולבנים קשה להירדם.
כל פעם מישהו אחר צועק ובוכה "אמא, אמא.."
זה הלילה השלישי שאייל ישן בלי מוצץ. וזה הצליח פחות או יותר להחזיק, והוא בוחר שלא לישון עם מוצץ, אבל קשה לו להירדם…
שעה שניסיתי כל מיני דברים מרגיעים ואוהבים, אבל עדיין, הם היו חסרי שקט ולא הצליחו להירדם.
ואז… עברתי לחיזוקים.
התיישבתי ליד אביתר, הצעיר, ואמרתי לו שאני גאה בו.
על איך שהוא מדבר יפה, ועל זה שהוא למד לעשות פיפי וקקי בשירותים, ואני גאה בו שהוא אוהב ודואג לאח שלו (מה שכל כך נכון ויפה!) ובכלל.. הוא ילד טוב ואני אוהבת אותו כל כך.
איך שסיימתי את המשפט, הוא נרדם!
עברתי לאייל, התינוק הבוגר שלי.. העיניים פקוחות והוא לא זז. ממתין לחיזוק בכיליון עניים.
ליטפתי ליטוף אחד ואמרתי לו שאני גאה גם בו. על הכבוד שהוא נותן לסובבים אותו ועל איך שהוא אוהב ללמוד ולחקור. לא ציינתי את עניין המוצץ כי למה להזכיר לו…? אבל נראה לי שהוא הבין שאני גאה בו גם על זה. וגם כאן. נרדם תוך רגע עם חצי חיוך קטן ומתוק על השפתיים.
אנחנו זקוקים לחיזוקים.
אני שמחה שהעבודה מזמנת לי חיזוקים כל יום
ההצלחות של העובדים, התודה מהלקוחות, המתעניינים שמגיעים מפה לאוזן, מחיאות כפיים בסוף הרצאה.
אני זקוקה לזה, מודה.
אבל מזכירה לעצמי (ואולי גם למי שיקרא את זה) לחזק את הסובבים אותנו.
ואם אחד מהילדים שלי יום אחד יקרא את זה, תדעו לכם שחיזוק אחד אני הכי אוהבת..:
"אמא אני אוהב אותך."